פסק-דין בתיק ע"פ 1264/07

1.         ביום 23.6.07 הגיעו המערערים באישון לילה, (סמוך לשעה 04:30), לתחנת המשטרה בעפולה וביקשו להיכנס לתחנה. מאבטח שעמד בפתח התחנה סירב לאפשר להם להיכנס לתחנת המשטרה בשעה זו. בתגובה, תקפו אותו השניים, דחפו אותו והלמו בפניו במכת אגרוף עד שנפל.

בהיותו שרוע על הרצפה המשיכו המערערים לתקוף את המאבטח, הכו אותו באגרופים בכל חלקי גופו ובראשו, ובעטו בו, תוך כדי כך ניסה המערער מוסטפא לחטוף את אקדחו של המאבטח, אך הדבר לא עלה בידו, מכיוון שהאקדח היה קשור בשרוך אבטחה.

לעזרת המאבטח נחלצו שני שוטרים. שוטרת שניסתה למשוך את המערער מחמוד, בעת שזה היכה את המאבטח, ספגה מידיו סטירה, ידה עוקמה והמערער השני בעט בה, גם השוטר הנוסף שהגיע לעזרה הותקף על ידי המערער מוסטפא, ונפל ארצה.

השוטרים והמאבטח נחבלו חבלות של ממש, שהצריכו טיפול רפואי, ואם לא די בכך, לאחר שנעצרו איים מוסטפא על המאבטח בפגיעה בגופו בכוונה להפחידו.

2.         המערערים הודו במעשים אלו והורשעו בעבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש, התנהגות פסולה במקום ציבורי, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (בצוותא).

המערער מס' 2 הורשע, בנוסף, גם באיומים וחבלה חמורה.

3.         המערערים הודו במסגרת הסדר טיעון שלפיו הסכימה המשיבה לעתור לעונש מאסר של 6 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצויים, לפי שיקול דעת בית המשפט, ולמערערים נשמרה הזכות לטעון להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות.

4.         לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ובפני בית המשפט קמא עמד תסקיר שרות המבחן, הוטלו על המערערים העונשים הבאים:

א.         מאסר לתקופה של 18 חודשים, שמתוכם ירצה המערער מס' 1, 5 חודשים בפועל, והמערער מס' 2 ירצה 6 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי.

ב.         קנס בסך 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר, לכל אחד מן המערערים.

ג.          כל אחד מן המערערים חויב לשלם פיצוי לכל אחד מן המתלוננים בסכום של 5,000 ש"ח.

5.         ערעור זה מכוון כנגד חומרת גזר הדין.

לטענת המערערים החמיר עמם בית המשפט קמא כאשר הטיל עליהם מאסר בפועל, אשר לא ירוצה בדרך של עבודות שרות, ובהטילו עליהם קנס גבוה ופיצוי למתלוננים בסכומים לא מבוטלים.

לטענת ב"כ המערערים בית המשפט קמא לא נתן משקל כלשהו לעובדה שהם היו נתונים במעצר בית מלא, תקופה של כ-4 חודשים, לא התחשב בעברם הנקי, ובהמלצת תסקיר שרות המבחן.

בנוסף, נטען כי לא נוכו ימי המעצר בו היו נתונים המערערים מ- 23.6.07 ועד 18.7.07, ולמעשה באי ניכויים לפי הכלל הרגיל, חרג בית המשפט קמא מן ההסדר שהושג בין הצדדים.

לגישת המערערים לא ניתן ביטוי לשיקולים העומדים לזכותם, כמו אורח חייהם הנורמטיבי, הודאתם והחיסכון בזמן השיפוטי, אלא רק לשיקולי ההרתעה.

לטענתם, לא היתה סיבה לפסוק פיצוי גבוה למתלוננים, שכן לא נגרמו להם נזקים המזכים אותם בפיצוי כזה.

ב"כ המערערים ביקש לקבל את הערעור, להורות על ריצוי המאסר בעבודות שירות, לנכות את ימי המעצר, להתערב בגובה הקנס והפיצוי, כמו כן להתערב בעונש המאסר המותנה, כך שתעשה הבחנה בין עבירות של אלימות פיזית לעבירות איומים והתנהגות פסולה במקום ציבורי.

6.         מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערעור, בנימוק שהעונש שהוטל על המערערים הולם את חומרת מעשיהם. עוד נטען כי תסקירי שרות המבחן לא הצביעו על לקיחת אחריות ועל הבעת נזקקות לטיפול מטעם המערערים.